סקירה אקדמית
סקירה אקדמית
מאמר 1: חלי תקדם את שלי
מאת אורית גלילי- צוקר, 2006
טענה:
הטענה המרכזית העולה מן המאמר היא כי אישיות פוליטית בעלת דמות סאטירית המתבססת על חייה האישיים, תיחשף בפני ציבור רב יותר, דבר שיכול להשפיע על הקריירה הפוליטית שלה.
במהלך השנים הפוליטיקאים הפכו לידוענים המוכרים בתעשיית הבידור, ולכן הם נחשפים לקהל רחב יותר ויש להם יותר אמצעים לקבלת תמיכה מאשר בעבר.
הפיכתם של הפוליטיקאים לידוענים, גורם להם לשים יותר דגש על פעולותיהם ולבחור מה להבליט ומה להרחיק מעיני הציבור כדי לקדם את הדימוי שהוא רוצה.
בנוסף, הדמות הסאטירית בעלת השפעה גדולה על הקריירה של הפוליטיקאי, היא יכולה לגרום לקידום גדול שלה ובכך לגרום לה לחשיפה גדולה, ובאותה המידה היא יכולה לרסק אותה על ידי כך שאם הדמות הסאטירית לא מופיעה בתוכנית, כנראה שאין לה חשיבות גדולה והיא פחות משמעותית בתפקידה.
מאחר ותוכניות הסאטירה מהוות משאב לקידום הקריירה הפוליטית, הפוליטיקאים מקדישים יותר זמן כדי להופיע בהן מבעבר.
ציטוט:
"סביבת התקשורת החדשה – קרי, המעבר מהעיתונות הכתובה אל הטלוויזיה, ובעקבות כך השתלטות הבידור על הפוליטיקה – הפכה פוליטיקאים מובילים לידוענים. פרצופיהם הפכו מוכרים לציבור כמו רבים מאלה המעורבים בתעשיית הבידור. ההזדמנויות שיצרה סביבת התקשורת החדשה מספקות מגוון אפשרויות לפוליטיקאים להיחשף לקהל הרבה יותר רחב לעומת האמצעים להשגת תמיכה שהיו מקובלים בפוליטיקה הישנה. בשני העשורים האחרונים, כאשר האישיות הפכה לחלק המרכזי במסעי הבחירות המודרניים, וכאשר חשיפת האישיות נהפכת לשכיחה יותר ויותר ונראית כדרישה מוקדמת להצלחה בבחירות, הרי שכיום, זירת תוכניות האירוח היא הסביבה העדיפה על הפוליטיקאים לסוג הזה של הופעות תקשורתיות. "
בחרתי בציטוט זה מכיוון שהוא מתאר את מעורבות תוכניות הסאטירה בחיים הפוליטיים, ומכיוון שהוא מסביר על כך שהפוליטיקאים הפכו עם הזמן לידוענים לכל דבר בתעשיית הבידור, ולכן הם מקבלים במה בתוכניות הסאטירה.בנוסף, הסאטירה עוזרת לפוליטיקאים לקדם את הקריירה שלהם.
רלוונטיות המאמר לעבודה:
המאמר רלוונטי לעבודה משום שהוא מדבר על כך שהסאטירה משפיעה על הקריירה של הפוליטיקאים. הסאטירה יכולה לרסק את הקריירה של הפוליטיקאי, ומצד שני להביא לחשיפה מאוד גדולה שלה. בנוסף הסאטירה משמשת אומדן לחשיבות הדמות בחיים הפוליטיים, ככל שיש לה יותר זמן מסך ככה החשיבות שלה גדולה ובהתאם לכך דמות שלא מקבלת חשיפה גדולה בתוכניות הסאטירה אופן החשיבות שלה בחיים הפוליטיים מתערער.
מאמר 2: הסאטירה הפוליטית במקראות לספרות בחטיבת הביניים הממלכתית דתית
מאת שרה זמיר, 2005
טענות:
הסאטירה היא אמצעי ספרותי שנועד להעברת ביקורת על אנשים, מוסכמות ומוסדות חברתיים בצורה מגוחכת, הצגה המציאות בצורה שלילית שמראה ליקוי. הסאטירה מתבססת על המציאות אך לא מציגה אותו באופן זהה. יוצר הסאטירה נוקט עמדה בנושא המדובר, הוא לא ניטרלי ואדיש לנושא המציג אותו בצורה מגוכחת ועוקצנית.
כותבת המאמר טוענת כי הסאטירה הפוליטית היא האמצעי הבולט ביותר בכל הקשור להעברת ביקורת על סדרי המשטר והיא יכולה לשמש כמחאה והטפה נגד המתרחש. הסאטירה הפוליטית נמצאת בעיקר בתקשורת המונים.
נוסף לצד הביקורתי שהסאטירה הפוליטית מציגה, היא הופכת את הפוליטיקה לנגישה וחביבה על כל שכבות הציבור השונות, היא פונה לקהל יעד רחב יותר ויוצרת הד ציבורי גדול יותר שיכול לגרום לשינוי המפה הפוליטית חברתית. בעקבות הגחכת אנשי השלטון היא מושכת אליה ביקורת ציבורית גדולה יותר.
ציטוט:
"בסאטירה הפוליטית בולט יותר מכל הממד הביקורתי. הסאטירה יכולה להיות מחאה אקטואלית, הטפה ותוכחה כנגד ה"כאן" וה"עכשיו" או דבר ביקורת על סדרי משטר ושלטון בעלמא.
הסאטירה הפוליטית המצויה בתקשורת ההמונים כיום אינה מוגבלת לסוגה ספרותית מסוימת וניתן לאתרה במחזות, משלים, מכתמים, מערכונים, קריקטורות ועוד. לצד הממד הביקורתי הכרחי הממד ההומוריסטי בסאטירה הפוליטית בת זמננו, שכן הוא הופך אותה נגישה וחביבה על כל שכבות הציבור: צעירים ומבוגרים, משכילים ו"עמך". פנייה אל קהל היעד הרחב ביותר, יוצרת ממילא הד ציבורי נרחב ואף מעלה את ההסתברות לשינוי אקלים חברתי פוליטי."
בחרתי בציטוט זה מכיוון שהוא מדבר על כך שהחלק הביקורתי של הסאטירה הפוליטית, הוא מציג אותה כדרך למחאה ולביקורת כלפי השלטון. הציטוט מסביר איפה הסאטירה הפוליטית מצויה ובאילו דרכים ניתן לזהות אותה. בנוסף הציטוט גם מסביר שהסאטירה הפוליטית התחבבה על שכבות אוכלוסייה שונות וכתוצאה מכך ממד החשיפה שלה רחב ומגוון יותר.
רלוונטיות המאמר לעבודה:
המאמר רלוונטי לעבודה משום שהוא מדבר על סאטירה וסאטירה פוליטית בפרט, הוא מפרט על הביקורתיות של הסאטירה הפוליטית, על דרכי הזיהוי שלה ושבאמצעותה יותר אנשים מודעים לביקורת שהיא המועברת על התנהלות הפוליטיקה, והיא מציגה אותה לא בדרך מסורתית כמו מהדורת חדשות אלה בדרך קלילה יותר שנותן לאזרחים מעורבות מינימלית בחיים הפוליטים.
מאמר 3: הומור כאמצעי ביקורתי בצילום עיתונות:
מאת איילת כהן, 2001
טענות:
צילומי עיתונות שמכוונים לסאטירה יהיו חשופים לביקורת חריפה ונוקבת יותר מהומור, הם יעוררו תגובות של לעג. בהומור יש הבדל דק שמסמן את הגבול בין העלת חיוך על הפנים של הצופה לבין הגחכה של הצילום.
להומור יש סוגים שונים, שמכוונים את הצופה להתבוננות ביקורתית, הומור בצילום עיתונות משמש כאמצעי להעברת ביקורת חברתי והעברת ביקורת פוליטית על המוצג בצילום תוך התייחסות רלוונטית.
בזמן יצירת הצילום, היוצר יכול להיתקל בקשיים כמו זיהוי ופענוח של מרכיב עלילתי שמוכר ליוצר מטקסט תקשורתי כמו תפנית מפתיעה או סיום של בדיחה מפתיעה. רכיבים אלו יכולים להשפיע על היוצר ועל אופן ההצגה שהיוצר יבחר להציג את הנושא המדובר.
ציטוט:
"הומור כמושג קשה להגדרה, מכלול של תופעות, החל ביכולתו של האדם לספר בדיחות, דרך אפיון מי שמזגו אופטימי ועד לתיאור עמדה מאוזנת ומורחקת במקצת מהחיים"
בחרתי בציטוט זה משום שהוא מסביר את ההומור כהגדרה, הוא מדבר על הנגישות של ההומור למגוון רב של אנשים, ועל מגוון תכונות שהוא כולל בתוכו, על כך שההומור "מרוחק" מכיוון שהוא לא מציג את המציאות אחד לאחד והוא נכלל גם בדברים הקטנים כלומר אפשר למצוא אותו בכל מקום.
רלוונטיות המאמר לעבודה:
המאמר רלוונטי לעבודה משום שהוא מדבר על הומור גם כהגדה וגם על כך שהוא נוכח בסיטואציות רבות בחיים גם מבלי שנשים לב. הוא מעורב גם בצילומי עיתונות וההומור מאפשר פתח לביקורת גם חברתית וגם פוליטית על המצב, ההקשר שבו צולם הצילום העיתונאי ועל המוצג בו
